סיפור הלידה הרביעית שלי
13.7.2022 - ההיריון הזה היה מדהים תודה לאל, הרגשתי מאד בריאה וחזקה ומחוברת לעובר שקראנו לו "פיצי". הרבה אמונה התלוותה להריון כיוון שסביב הכניסה להריון גם קנינו ב"ה את הבית שלנו והתחלנו לתכנן את השיפוץ שלו. מטרת השיפוץ הייתה ליצור מרחב נעים למשפחה שלנו עם עוד חדרים ותשתיות משופרות.
כאשר הסתיים שלב התכנון, הגיע הרגע לארוז את כל הבית ולעבור לבית של הורי. ממש שמחנו שהם שכנים שלנו ולא צריך לעבור רחוק והאמת שהיה ממש כיף לארוז הכל, למיין, להיפטר ממה שמיותר ולתרגל מינימליזם. אני ראיתי בזה את הקינון האולטימטיבי לקראת הלידה.
תוך כדי כל הטירוף של המעבר והשיפוץ, המשכתי ללמד יוגה בכמה מסגרות והרגשתי שהמתנה של היוגה נותנת ריפוי ואיזון גם לי. תרגלתי ולימדתי המון, התרוצצתי בין המסגרות בהן לימדתי יוגה לילדים ויוגה לנשים ובין אולמות תצוגה כדי לבחור חומרים לשיפוץ ורהיטים לבית החדש. ואז לאט לאט העומס החל לתת את אותותיו. התחלתי ממש בתחילת השליש השני להרגיש את עודף הגמישות ברצועות האגן וזה גרם לכאב באגן (סימפיזיוליסיס קל). מדי פעם הייתי מקבלת טיפול ברפואה סינית מטלי בר האלופה. גם איילה הצטרפה אלי כדי לאזן את החום והנזלת כי כל הזמן הזה היה חורף. גם כרית חמה ומנוחה מאד עזרו להקל על הכאב באגן.
במהלך ההריון הגיע הזמן להגשים עוד חלום שלי ולעבור הסמכה להוראת יוגה להריון והדרכת הכנה ללידה בשיטת התחנות אצל שירלי בנטואיץ', מייסדת השיטה. הרי תרגלתי את זה כיולדת בהריון הראשון ומאז זה תרם לי כל כך הרבה לכל ההריונות והלידות שלי, שאני כל כך מאמינה בכלים האלו. בכל שבוע הייתי נוסעת לתל אביב להתמחות אצל שירלי וזכיתי גם להשתתף בשיעורי יוגה להריון והכנה ללידה. פגשתי בשיעורי היוגה את טל עברי המיילדת המדהימה וחברנו יחד ובנינו את קורס ההכנה ללידה שלנו.
הקבלן שלנו עשה עבודה מהירה ומצוינת ותוך חודשיים זכינו לחזור לבית המשופץ, אחרי שאיבזרנו אותו בכל מה שהיה חסר. בשלב זה היו המון ארגונים של הרגע האחרון בהריון כי הלידה הלכה והתקרבה. בתחילת חודש תשיעי סיימתי את רוב ההכנות והרגשתי כבר ממש מסורבלת ומוכנה ללדת.
תכננתי לידת בית ובמהלך ההיריון נפגשתי עם ברברה בן עמי, מיילדת הבית שלנו, למעקב הריון בכל חודש אצלי בבית. איזו ברכה! קשר כזה הדוק עם מיילדת מקצועית להתייעץ איתה ולהיקשר אליה לקראת הלידה כדי לסמוך עליה. ממש עזר לי בהריון להרגיש רגועה.
שבוע 38 הגיע והכל כבר נראה אחרת. אני לוקחת לי יום מנוחה, לקרוא ספר סופסוף בחדר החדש שלי ולנוח. היום הודעתי לתלמידים שלי שמעתה תגיע המחליפה שלי ולילדים שלימדתי בגנים יוגה לילדים עשיתי מפגש סיכום לתוכנית היוגה השנתית.
באותו בוקר ממש, באופן לא מפתיע בשבילי, הצירונים שהרגשתי כל ההריון נעשו יותר חזקים, אך עדיין במרווחים של 10-15 דק. הצירים כבר היו מאד חזקים ויידעתי את ברברה שהם עדיין לטנטים. היא חששה מלידה מהירה וביקשה שאעדכן אותה בכל התפתחות. עשיתי מתיחות יוגה והכנתי את כל ציוד הלידה הפעילה לידי- כדור פיסיו, כדורי טניס, צעיף והרבה כריות ושמנים אתריים. סביב הצהריים ראיתי את הפקק הרירי, הודעתי לברברה והיא הגיעה לבדוק אותי. עשתה מוניטור ארוך שהיה תקין לגמרי, אמרה שיש יופי של פקק ומחיקה כמעט מלאה ואפילו פתיחה של 3 ס"מ ושכנראה שאלד ממש בקרוב. עדיין הרגשתי רחוקה מהלידה כי הצירים עדיין היו מאד רחוקים זה מזה.
בלילה כבר שכבתי לישון כשהמצב עדיין לא השתנה. אבל הרגשתי קצת יותר דימום של הפקק הרירי והתקשרתי לברברה והיא אמרה שנראה לה שאין סיבה לדאגה ושזו החלטה שלי. ברברה אמרה שאם אנו רוצים אנו יכולים לעבור לבית חולים ללדת שם כי אם זה יתפתח לחשש להיפרדות שליה, אני אשאר שם להשגחה.
כל ההריון שוחחתי בהתבודדות עם ה' וביקשתי שכל העשיה שלי תהיה רק לשם שמיים ותביא רק טוב לעולם, גם הלידה כמובן. הרגשתי שה' רומז לי לשחרר את השליטה במיקום הלידה ופשוט ללדת איך שאני יודעת ולא משנה המקום. החלטנו לנסוע לבית חולים הדסה עין כרם, כי ברברה עבדה שם כמיילדת והמליצה על הצוות. אמא שלי הגיעה לשמור על הילדים ב23:00 נרגשת ומודאגת ואני וניב יצאנו לדרך.
הגענו במהרה כי בלילה אין הרבה רכבים על הכביש, במהלך הנסיעה היו צירים במרווחים הולכים ומתקצרים, אבל עדיין לא כואבים מדי, הצלחתי לשבת כל הנסיעה ורק לנשום ארווווך בזמן הצירים, כל הדרך התפללתי, שיננתי את פרקי התהילים שאני זוכרת והתמקדתי ברגע המרגש.
חורף קר בירושלים, רוח חזקה נושבת וגשם קל שוטף את הרחובות. ניב חונה, מוודא שהגענו למקום הנכון ומוביל אותי לשם. פעם ראשונה שאני מגיעה לכאן. אני סומכת עליו, מכונסת פנימה. הגענו למיון יולדות ועניתי על כל השאלות שהמיילדת והרופאה שאלו אותי. בינתיים ניב הלך להזיז את הרכב לחניה יותר מסודרת. בזמן הזה הצירים מתגברים ובישיבה על המיטה אני מתחילה אוטומטית להניע את האגן במעגלים בכל ציר ואני נושמת את נשימות הצירים. אני מתכנסת לנשימה ומדיטציה בזמן הצירים.
המיילדות לא מודאגות מהפקק והדימום כי זה בכמות קטנטונת והמוניטור תקין לחלוטין. אני גם מרגישה תנועות, מחוברת לעובר שלי. מחוברת לה'. כל הזמן מודה לו על היכולת לקבל את הדרך החדשה וללדת בשלום.
אנו מבינים שאנחנו עומדים להיפגש בקרוב עם התינוק שלנו! איזו התרגשות! אחרי זמן קצר במיון יולדות, הובילו אותנו לחדר לידה ואני וניב פגשנו את המיילדת המתוקה חן. בגלל שהיא ידעה שתכננתי לידת בית, היא היתה מאד קשובה אלי וכיוונה ללידה רגועה ואינטימית. החשכנו את חדר הלידה שהיה רק שלנו, שמנו מוזיקה מרגיעה והצירים הגבירו הילוך ברוך השם.
העברנו את הצירים בהליכה, בעמידה עם סיבובי אגן, הישענות והרבה הקפצות של האגן בסוף כל ציר. אני וניב נשמנו יחד ומאד התמקדתי בקול שלו. זו היתה הסחת דעת מדהימה מהצירים והכאב. הרגשתי כל כך מחוברת אליו וכל כך בטוחה כשניב לידי. הרגשתי שאני מאד מקדמת את הפתיחה וכשהמיילדת שאלה אם אני רוצה אפידורל, הנדתי בראשי לשלילה בלב שלם. בכלל לא רציתי כי ידעתי בדיוק מה קורה, כל ציר היה כמו גל גבוה שאחרי השיא, מיד הולך ודועך. נשמתי עמוק וכל הזמן הזרמתי הרבה חמצן לפיצי שלי. אנחנו יחד בזה. המוניטור היה תקין כל הדרך וידעתי שהתנועות מאפשרות לו הרבה מרחב למצוא את דרכו לתעלת הלידה. כל הצירים הייתי בהתכנסות פנימה, במדיטציה בהתבוננות ותפילה לה'.
הרגשתי שאני בפתיחה גדולה כאשר הצירים התקרבו כל כך זה לזה שכבר כמעט לא היתה הפוגה ביניהם. עליתי על מיטת הלידה לחתולים בהישענות על גב המיטה האנכי. הצטערתי שאני לא יכולה ללדת לידת מים בבריכה כמו שתכננתי אך זכרתי שברברה אמרה שמי שלא רוצה או לא יכולה ללדת במים, יכולה להשתמש בקומפרסים חמים על הפרינאום כדי למנוע קרעים. מפני שהמים החמימים זה הדרך הכי טובה להפחית קרעים. כמובן שגם הנשימות של הצירים שמאפשרות ללחוץ לאט לאט ולהאט את יציאת התינוק כדי להפחית קרעים.
חן המיילדת הסכימה להכין לי קומפרס חם וכל הזמן טבלה אותו במים חמימימים והניחה לי על הפרינאום. הקומפרס היה מאד נעים. היא בדקה אותי על המיטה ואמרה שיש מעט שוליים ואולי גם קצת נפיחות ושאני אנסה להעביר ציר בשכיבה. אמרתי לה שאין סיכוי כי זה יכאב מדי על הגב בלי יכולת להשתמש בתנועות של התחנות כדי להתמודד עם הצירים, והיא הציעה לי לנסות. הסכמתי אך כמובן שזה היה בלתי נסבל ומיד אחרי הציר הזה עברתי לברכיים בהישענות. עמוק בפנים ידעתי שאם אני אשנה מעט תנוחה הנפיחות תרד אז יותר נשענתי על כפות הידיים בתחנת חתול. המים כבר בקעו בהדרגה בזמן הצירים החזקים וחן המיילדת הציעה לפקוע את המעט שנשאר. הסכמתי ומיד חזרתי לברכיים והרגשתי צורך ללחוץ. ציר אחד של לחץ והראש היה בהכתרה. וואו איזה מהירות! הופתעתי והתרגשתי ממש.
הרגשתי את טבעת האש ונשמתי לאט מאד נשימות נוצה ועצרתי את היציאה המהירה. חן התפעלה מהשליטה שלי בשרירי רצפת האגן ובנשימה (ב"ה תודות אינספור ליוגה ולהתמדה כל ההריון) ואחרי שניות בודדות הראש נולד! כבר לא שרף, הושטתי ידיים, יילדתי את התינוק שהחליק אלי, הרמתי אותו אלי לחיבוק. ברוך ה' איזה רגע קסוםםםם שבו פיצי הגיח לאוויר העולם, התיישבתי והוא קרא את קריאת הניצחון שמבשרת את הנשימה הראשונה "אוווווההההה". ברוך הבא לאוויר העולם בן יקר שלי.
ביקשנו שלא לחתוך את חבל הטבור עד שהוא ממש מפסיק להזרים דם חיוני לתינוק. ואז השליה יצאה תוך כמה דקות מהירות, שלמה ונהדרת. החבל התרוקן לגמרי וניב חתך. תודה השם הכל רגוע. מזל טוב לנו ולכל ישראל. ניב לוקח את פיצי לחיבוק עור לעור אבא ובן ואנו כל כך נפעמים. אני מנצלת את הרגע למקלחת והחלפת בגדים, אני מרגישה נהדר! חן המיילדת עוד איתנו, שוקלת 2.86 ק"ג, בודקת, מתעדת, מסדרת, וכשאני יוצאת מהמקלחת החדר נקי ונעים ואני נשכבת על המיטה עם המצעים הנקיים, לבושה בבגדים חגיגיים ומקבלת את פיצי להנקה ועור לעור. אנחנו עטופים בשמיכה חמימה והוא רגוע ומאד מאד מתוק.
הרגעים שאחרי היו מופלאים לגמרי,
השמחה של המשפחה והחברים היתה מדבקת,
הקבלה של תומר, דרו ואיילה, האחים הגדולים את התינוק היתה ממש מרגשת,
הימים שאחרי, ההנקה, ההתאוששות, הברית.
רק כמה שבועות אחרי, הבנתי שלא נחתי מספיק בימים שאחרי הלידה, עם ההכנות לפסח, אירוח וטיפול בילדים ובכביסות. למדתי על ידי העייפות להדגיש לנשים שלומדות אצלי את החשיבות של המנוחה בימים שאחרי הלידה.
קראנו לך יובל, כי מאד אהבנו את השם, שם עם עוצמה אינסופית של זרימה, חוכמה שלא נגמרת, טוב שאינו נגמר, שפע וחיים. אתה ילד כל כך אהוב, אמא ואבא, תומר, דרור ואיילה, האחים שלך, כל כך אוהבים אותך. אנו מאחלים לך תמיד בריאות ואושר, שפע וחוכמה, הגשמה בפנימיות כמו גם בחיצוניות, ברוחניות כמו בגשמיות. נשמה שלנו.