Search
  • Oran

סיפור הלידה השלישית שלי

ב"ה אנו סופסוף בהריון המדהים של פאי, נינה. אלו היו השמות שלה בבטן. בהריון הזה אני כבר מורה ליוגה, כל ההיריון לימדתי יוגה, במלא מסגרות, ברכה. בריאות. נהניתי ללמד ולתרגל כל יום. נראיתי מעולה, הרגשתי מעולה. תרגלתי התבוננות מדיטציה כל בוקר, מקלחת כל בוקר. ישנתי טוב בלילות. בית היוגה שהקמתי הוכר כמרכז עמית של ארגון שיבננדה העולמי, לימדתי קורס במרכז הרב תחומי מודיעין, לימדתי הרבה קורסים בבית היוגה. הילדים מתרגשים מאד מההיריון, כמו גם כל המשפחה. פתאום, בחודש שמיני- סגר קורונה. 17.3 "חופשת אביב" מתחילה. אני דווקא מרוצה, פטורה מהריצות בין כל המסגרות. יש לי זמן ... לכל מה שרציתי! מתפללת, מתרגלת התבוננות מדיטציה, שומרת על הבריאות, מבשלת בריא, מתרגלת יוגה, יוצאת להליכות. יש לי זמן לבלות עם הילדים לפני הלידה. מלמדת בזום מהבית, בחינם. בונה קהילה, רעיונות חדשים. בזמן הזה אני הרבה סביב הילדים. מלמדת אותם, משחקת איתם, יוצרת איתם. כיף לי הביחד עם הבנים שלי. מקננת, זמן איכות עם עצמי לסדר את הבית, שממש הרבה זמן לא עשיתי. אולי מעולם לא. זמן איכות עם בעלי, משחקים קצת שבצנא, שם קוד, יניב, צופים בסרטים. מתפנקים יחד על שוקולד פנדה. ותמרים. חוצמזה אני אוכלת ממש בריא במהלך ההיריון. מאז ומתמיד. תזונה יוגית. יש לי תיאבון לשייקים, סלטים, מרקים. מבשלת כל יום אוכל טרי, ומגניב. המשפחה מרוצה. דרור חוגג יומולדת 6 בחופשה, בליל הסדר, 3 פעמים, 3 עוגות מגניבות. אוהל בחצר, אפייה, מיליון רעיונות מגניבים מהגן. חוגגים את ליל הסדר מצומצם, דווקא כיף.. הכל מוכן נחים בשבת ובחג. ברכה. המון ברקסטונים. חודש תשיעי מתקרב. הרבה תנועות, קשר טוב ונעים עם פאיצ'ו. העוברית שבבטן. שבוע 36 אני בטוחה שהיא יוצאת. לחץ על רצפת האגן. מלא ברקסטונים. יודעת שזו לא לידה, ועדיין.... בדיקות מראות שהכל נפלא! פאי במשקל מוערך של 2.8 ק''ג. נפגשת כל ההיריון עם ברברה, מיילדת הבית. יש בנינו קשר טוב. היא מעריכה שהתינוקת תיוולד במשקל של 3 ק''ג בערך. לשמחתי הגעתי לשבוע 37 זה אומר שאפשר ללדת בבית. אני מקפידה על התבוננות מדיטציה ותפילה כל הזמן. כל יום. כל דקה אם אפשר. יאללה מבחינתי אפשר ללדת, יש בריכה, הבית מתוקתק. חגגנו, אכלנו, יאללה. כל יום עם הילדים, לבד. ניב עובד. מתחיל להיות לי קשה, גם הציפייה ללידה. טובבבב. סבלנות, זה יקרה כמו שהטבע רגיל, להיות שלם עם עצמו. עם הבריאה. חיבור עם הבורא. של איזון, הרמוניה עם הבריאה. אמונה. עושה הרבה עבודה פנימית. מצד אחד רוצה כבר ללדת, מצד שני אסירת תודה על הזמן הזה. תנאים מושלמים לתרגול רוחני, תרגול מנטלי ותרגול פיזי. שבוע 39, מרגישה המון תנועות והכל נפלא. והנה מגיע התאריך המשוער. וחולף. אני רוקדת, מלאא צירים. והיום עובר. כל יום אני בטוחה שזה עומד להתפתח. מלא צירים, אבל כנראה לא של לידה. אולי הלילה? כל לילה בטוחה שזה יקרה, אבל מתעוררת משינה עדיין עם הבטן. כבר לי קשה להתהפך, ללכת, לחץ על האגן בישיבה, קצת בעצם הזנב וקצת בחלק הקדמי של האגן. פאיצ'וקית, מתי שאת מוכנה, אני מחכה לך בסבלנות. השם, אני מוכנה ללדת. יודעת שהכל יהיה בסדר. שבוע 40+4 צירים. אני מודדת, כל 10 דק. לפעמים 14 דק... לא ממש סדיר אבל קורה משהו. צירים כואבים. מעבירה אותם בחוץ, מעונן ויפהפה. מוקסמת. מעניין אם הלילה זה יקרה סוף סוף, אני מוכנה. ערב, מעדכנת את ברברה. לבוא? היא שואלת. אעדכן. 22:00 אני מתקשרת אליה בהתרגשות, מרגישה שמשהו קורה... בואי. היא באה, יאללה, היא אומרת לנו, צאו להליכה. היא שולחת אותנו, אבל לא ממש בא לי. אנו יוצאים בכל זאת, קריר. כואב לי. עדיין צירים חזקים אבל לא סדירים. 6 דק, לפעמים 10 דק. חוזרים בודקים, 4 ס''מ. מעבירה צירים בעמידה וסיבובי אגן. ברברה מנמנמת על הספה בסלון. ניב נרדם בחדר השינה. הילדים ישנים בחדרם. רק אני כל 6 דק ציר. מנסה לנמנם בין לבין. אמנם אני מצליחה להעביר צירים בשכיבה על הצד. אבל זה לא ממש שינה. 5 בבוקר. נמאס לי. אני מעירה את ברברה, תוכלי בבקשה לבדוק אותי? 4-5 ס''מ, אין התקדמות. הדופק של פאיצ'ו תקין, אני מרגישה הרבה תנועות. לחץ דם תקין. אין ירידת מים. אני יודעת שפאי בסדר. 6 בבוקר, ברברה ממליצה לשלוח את הילדים להוריי. אולי כשהם לא יהיו בבית יהיה לי יותר קל לשחרר. אולי. הצירים קצת מתרחקים זה מזה , אבל עדיין כואבים. 8 בבוקר ברברה שואלת מה דעתי. את רוצה שאזרז אותך? בבית חולים כבר היו מזרזים. את כבר מתעייפת? היא שואלת. אבל קחי בחשבון , היא אומרת, שהעוברית מרגישה נפלא. אז אין חובה לזרז. זו החלטה שלך. היא מחייכת. אני באמת עייפה, אבל לא מותשת. טוב, זה הכיף של לידת בית. אין לחץ, כל עוד הכל בסדר. מתמלאת באמונה. זה יקרה, כמו שהטבע רגיל. אני אומרת לה שהחלטתי. לחכות כמובן. ברברה אומרת שהלידה כנראה עדיין לא התחילה והיא הולכת הביתה. אולי אני בכלל צריכה שקט. צירים כל הזמן. כל 6-10 דק... אין לי ממש תיאבון במהלך היום. מתכנסת, פורשת לחדר שלי, קשה לדבר תוך כדי צירים. צריכה לנוח בזמן הזה. ניב מבין שאני צריכה מרחב. נותן לי. אני מאזינה להקלטה של מדיטציה ללידה. בלופים. שוב ושוב. כל ציר. נושמת נשימות יוגיות מלאות, מתקדמת. כואב. חייבת לעשות מלאאא סיבובי אגן כשבא ציר. אני בתנועתיות. לידה פעילה. בין הצירים יושבת על האסלה. שותה הרבה מים. צהרים, אותו דבר. אינטנסיבי מאד, אבל אני יודעת שאנו בדרך הנכונה. מרגישה המון תנועות על הזמן ומתמלאת בביטחון. מתקשרת עם פאיצ'ו- את רוצה להיוולד, נכון? ניב מדי פעם מתזמן, הצירים מתקרבים! מרגש, מחייכת! אני מאד מתרכזת... אחה"צ שעה 16:00 כבר לא יכולה יותר על הרצפה, הברכיים כואבות. אין ירידת מים. יש פקק רירי. עוברת למיטה, על הברכיים, צירים מטורפים כבר! כואב אבל עדיין נסבל, אני עדיין ערנית, נינוחה יחסית. ניב איתי, בבקשה תישאר איתי. אבל לא ממש רוצה לשוחח. הצירים דורשים את כל תשומת הלב שלי. הוא מתזמן את הצירים. ואת המרווחים. יש לו אפליקציה והוא רושם. אנו שמים לב שכל ציר כבר מעל דקה וכמעט בלי מרווחים... את רוצה להתקשר לברברה? ניב שואל. עוד לא. עדיין לא מרגישה צורך. מדי פעם נכנסת למקלחת, זרם מים חמים ממש עוזר לי. שעה 18:00, תתקשר! אני אומרת לה- ברברה, בואי. זה קורה. אני טסה אליך- היא עונה. היא חוששת מהתקדמות מהירה. היא לא רוצה לפספס. אני בגלים גבוהים מאד, מדמיינת אותם. את הגלים של הצירים. הציר מתחיל ואני גולשת במהירות טיל. אל שיא הגל, ואז גולשת מטה בטירוף. וזה עובר, ושוב מתחיל מיד! ושוב ושוב, טירוף. אני מדברת עם הבורא, כל הזמן. מאזינה למדיטציה, בריפיט. שוב ושוב. אני מלאה בביטחון, מרגישה את התנועות, נושמת טוב, מרגישה טוב. פשוט מעבירה את הצירים. אולי פשוט היא לא המילה המתאימה פה... אני כל כולי מרוכזת, מלאה באמונה. ברברה מגיעה. 18:40 מתחיל גשם מטורף! אחרי שבוע של חמסין! איזה הזוי.... איזה מרענן! איזה ברכה! איך אני אוהבת את הריח של הגשם!!! כואב לי!!! אני מתייפחת בפניה. עוד ציר חזק מולה, היא יודעת שאני כל רגע יולדת. ניב מטייל עם הכלבות, ואני חייבת שיחזור מהר, כל ציר הוא מעסה את הגב שלי וזה ממש ממש מציל אותי! הכלבות חוזרות רטובות! אוף.... זה ריח שאני פחות אוהבת... אפשר להיכנס למים? אני שואלת ומבקשת, פתאום אני ממש חייבת את ההקלה של המים. זוכרת את זה מהלידה הקודמת. כמה זה נעים להיכנס לבריכת לידה של מים חמימים. זה כל כך מקל על ההתמודדות עם הצירים של הלידה. ניב וברברה מתחילים לעבוד על החיבורים של הצינור והניפוח. אני מרגישה לחץ!!! אני חושבת, קוראת לברברה. היא עוזבת הכל ובאה לבדוק אותי, 8 ס''מ פתיחה! יפה מאד! בעצם ידעתי שאני מאד מתקדמת, אבל כנראה שאני עדיין לא מרגישה לחץ של צירי לחץ. רק את האינטנסיביות של הפתיחה. ממשיכים בחיבורים של הבריכה ואני בצירים, הבריכה מתמלאת. החדר חמים ונעים. הדביקו את הצינור לבריכה כדי שלא יתיז. פתאום הדבק משתחרר והצינור מתחיל להתיז לכל עבר, כולנו נרטבים וזה מצחיק ממש! כולנו מתפקעים מצחוק! וסוף סוף אפשר להיכנס למים! הקלה מטורפת! איך אני אוהבת מים!!! והצירים ממשיכים, קצת מתרווחים. אני חוזרת על המנטרה, מכונסת. נמשך ונמשך.... כואב! אני קוראת בכל ציר... חוזרת מנטלית על המנטרה... כואב ממש!!! ברברה מודדת דופק עם הדופלר, הכל נפלא! אני נושמת עמוק ומלא, פתאום שמה לב שאני מתחילה קצת ללחוץ. איזה טירוף, הלחץ הוא אוטומטי. רפלקס ממש. מרגישה שאני לא מסוגלת ללחוץ מרוב שכואב לי. מזל שהגוף שלי חזק יותר מהרגע הזה. מזל שיש רפלקס. כל לחיצה אני מרגישה את הראש מתקדם, זה סופר כואב. הקול שלי מתרומם באופן טבעי וניב לידי . הוא מחייך, אני חושבת שבטח מצחיק אותו לראות אותי ככה. ומרגש באותו זמן. אני מחייכת מבפנים. אני מרוכזת לגמרי. ברברה אומרת לי להרגיש את הראש, אני מכניסה אצבע ומרגישה. זה קורה!!!! עוד רגע! עוד שני צירים היא פה ואני לוחצת ושואגתתתת. מרגישה את הראש נולד! כשאני מניחה את היד על הראש, אני מרגישה כמה הראש רך וקטן....איזה תחושה מדהימה. מתיקות. ברברה אומרת לי- עוד רגע תתפסי אותה ותרימי אותה אליך. ברור! כמה טבעי. אני מאושרת. אכן בציר הבא אני מרימה אותה אלי ומחבקת. איזה אושר. אני שרה, מזמזמת לה באוזן. בלב אני מודה לבורא עולם ומברכת את התינוקת בבואה לעולם. היא פה. אני בהודיה מטורפת, מחייכת. זה קרה, כמו שהטבע רגיל. 20:23. ניב מתרגש, מחבק ועוטף. איזה קסם נולדה, בוכה קצת. כמו שצריך. מקבלת ציון מושלם לראשונה בחייה. הכלבות פורצות את הדלת ונכנסות לחדר בסקרנות. שמעו את הבכי והן באו לראות.. מתוקות. מקבלות את התינוקת בשמחה למשפחה. הנה אנו משפחה. נחות במים , החדר חמים ונעים, עד שהמים מתחילים להתקרר קצת. התינוקת צמודה אלי ואני מחממת אותה. ברברה שואלת- רוצה ללחוץ את השיליה? אני נעמדת על הברכיים, לוחצת קלות והיא יוצאת. איזה ברכה, המים צלולים. בלי דימומים. מתנגבת ונשכבת עם פאיצ'ו במיטה. ממשיכה לזמזם שיר הודיה לבורא. כמה זה קסום. ברברה וניב מתקתקים את הקיפול. ברברה בודקת אותי, בלי קרעים! איזה כיף! מודה לבורא עולם. אני והתינוקת מתחבקות, מנסה להניק, נראה שהיא נהנית. אני בטוח נהנית. בערב הורי קופצים לביקור, מתרגשים. אחר כך אבא של ניב ובת זוגתו. מתרגשים. עוזרים לניב לבנות את המיטה שלה. 23 בלילה ברברה הולכת. מדהימה! אלופה! מחר היא תבוא שוב והיא זמינה לנו תמיד... הולכים לישון...איזה ברכה. בבוקר הילדים באים, מתרגשים. איזה כיף, איזה קשר מושלם יש לכם עם פאי שלנו. כל המשפחה באה, כבר מותר להיפגש. פתחו את הסגר בתזמון מושלם. חגיגה. אחרי שבוע כבר קראנו לך בשמך, איילה. ילדה של ברכה ואושר. ברוך השם.




2 views0 comments